<h1>תשובות חכמי פרובינציא דיני שטרות סימן נ'</h1>
<h2>דף יג.</h2>
שאלה לרב ר' אברהם בר' דוד ותשובתה בצדה ממנו ז"ל. ראובן שלוה מאתים דינרי' משמעון שהוא אפטרופא של יתומים לחצי שכר, והעמיד על עצמו חצי השכר במ' דינרי' לשנה, ואמ' לו בפני עדים דעו אלו המעות בפדיוני אתן אותם ולא אתעסק בהם, אבל יש לי חובות על גוים יותר מזה לרבית, ויהיה הריוח ביני לבינם עד שיטלו הם מ' דינ' לחלקם, שכך קניתי את חלקם, וקנו העדים מידו על זה הענין, בא הזמן ותבע שמעון מעותיו, ואמ' ראובן הא לך מאתים דינ' והמ' לא אתן כי יש לי עדים שיודעים שלא עסקתי במעותיך כי בפדיוני נתתים, ועל מה שהתניתי לך שחקתי בך ובעדים (כ רבית התשתי) [וברבית השטיתי] ולא אתן אותו. תשובה, הנה לא פירשת אם אמר זה הענין בפניו ובפני העדים או בפני העדים לבד, ועוד לא פרשת היאך יודעים העדים שלא נתעסק במעות ושנתן אותם בפדיונו כאשר אמר, כי שמא שקר אמר, שלא עשה כן, ולרמות היתומים נתכון בדבורו, ואפי' היו העדים עמו משעת קבלת המעות עד שעת פרעון שפרע המעות לאנס מאין היו העדים יודעין שלא היו לו מעות הרבה בביתו, ואם לא נתן מאלה לאנס היה נותן משלו, וכי מפני שלא רצה לטרוח בענין המעות פעם אחרת ונתן אלו שהיו מנויים ומזומנים בידו לפדיונו יפסידו היתומים את שכרם בטענה זו שיאמר לא נתעסקתי במעותיהם, ואלו החליף מלגזירש ברימונגיש ונתעסק בחלופם יאמר לא נתעסקתי במעותיכם ולא אתן לכם שכר, והרי זה אינו אלא כמחליף מעות במעות, וחוץ מכל זה כיון שיש לו חובות על גוים לרבית ובעל נכסים הוא אם לא נזדמנו לו מעות של יתומים לפרוע לאנסו לא היה מוליך ומוציא מחובותיו ומוחל הרבית כדי שיפרעוהו הקרן ויפדה עצמו, ואולי מהקרן היה מוחל, והרי זה כבר נהנה בכל הרבית שלו במעות של יתומים, והרי הוא כאלו הלוה אותם לרבית גדול, ואיך יאמר שלא נתעסק בהם ולא הרויח בהם, יסכר פי דוברי שקר, כמה דלתות הם נועלים בפני הנאמנים. עתה אחי אני מודיעך באמת, כי משנים הרבה ענין זה טמון תחת ידי, כי כבר שמעתי טענות כאלה כדי להפסיד ריוח לבעל המעות, ואז אמרתי מתי יבא לידי ואנקמה מהם ואשלם להם גמול רע ודבריהם לא יועילו להם, ולא מן הקנס אלא מדין גמור ואמת לאמתו, כי המעמיד מעותיו בריוח ומוציא מעות העסק לצרכיו, לא יוכל לומ' לא נתעסקתי במעותיך, שאלו לא היו מעות העסק על כרחו היה מוציא את מעותיו, ועתה בני חמודי אם בא מעשה זה לידך עשה והוציא ממנו הקרן והריוח, ויצא הקול ויפול באזני ויהיה הקולר תלוי בצוארי, ולא עוד כי מעות של יתומים אינן כשאר מעות, שהרי אמרו יתומים הרי הן כהקדש ובכספא מקנו חוץ ממקומות שהוא רע להם כמו שמפורש בגיטין פרק הנזקין [נ"ב ע"א], הילכך כל מקום שהוא הנאה להם קונה בכסף, אע"פ ששאר בני אדם אינן קונין חובות אלא במעמד שלשתן, היתומים קונין בנתינת מעותיהם, כי נתינת מעותם הרי הוא כמשיכה לשאר בני אדם, ואילו משכו החובות האלו קנאום, והילכך במעותם נמי קנאום, ועוד אמרו [שם ל"ז ע"א] יתומים אין צריכין פרוסבל רבן גמליאל ובית דינו אביהם של יתומים, כלומ' בית דין גובין להם בכל מקום, ועתה אחי אל תהי זאת קלה בעיניך אע"פ שיש בה לפקפק כי יש שרש ופנים הנראים, ועם הדרך הזה והדרך אשר כתבתי למעלה יכול אתה לסמוך כעל עדות חזקיה אבי עקש, ושלומך יגדל כרצון נאמנך. אברהם בר' דוד ז"ל.
<h2>דף לז.</h2>
שאלה לרב ר' אברהם בר' דוד ותשובתה בצדה ממנו ז"ל. ראובן שלוה מאתים דינרי' משמעון שהוא אפטרופא של יתומים לחצי שכר, והעמיד על עצמו חצי השכר במ' דינרי' לשנה, ואמ' לו בפני עדים דעו אלו המעות בפדיוני אתן אותם ולא אתעסק בהם, אבל יש לי חובות על גוים יותר מזה לרבית, ויהיה הריוח ביני לבינם עד שיטלו הם מ' דינ' לחלקם, שכך קניתי את חלקם, וקנו העדים מידו על זה הענין, בא הזמן ותבע שמעון מעותיו, ואמ' ראובן הא לך מאתים דינ' והמ' לא אתן כי יש לי עדים שיודעים שלא עסקתי במעותיך כי בפדיוני נתתים, ועל מה שהתניתי לך שחקתי בך ובעדים (כ רבית התשתי) [וברבית השטיתי] ולא אתן אותו. תשובה, הנה לא פירשת אם אמר זה הענין בפניו ובפני העדים או בפני העדים לבד, ועוד לא פרשת היאך יודעים העדים שלא נתעסק במעות ושנתן אותם בפדיונו כאשר אמר, כי שמא שקר אמר, שלא עשה כן, ולרמות היתומים נתכון בדבורו, ואפי' היו העדים עמו משעת קבלת המעות עד שעת פרעון שפרע המעות לאנס מאין היו העדים יודעין שלא היו לו מעות הרבה בביתו, ואם לא נתן מאלה לאנס היה נותן משלו, וכי מפני שלא רצה לטרוח בענין המעות פעם אחרת ונתן אלו שהיו מנויים ומזומנים בידו לפדיונו יפסידו היתומים את שכרם בטענה זו שיאמר לא נתעסקתי במעותיהם, ואלו החליף מלגזירש ברימונגיש ונתעסק בחלופם יאמר לא נתעסקתי במעותיכם ולא אתן לכם שכר, והרי זה אינו אלא כמחליף מעות במעות, וחוץ מכל זה כיון שיש לו חובות על גוים לרבית ובעל נכסים הוא אם לא נזדמנו לו מעות של יתומים לפרוע לאנסו לא היה מוליך ומוציא מחובותיו ומוחל הרבית כדי שיפרעוהו הקרן ויפדה עצמו, ואולי מהקרן היה מוחל, והרי זה כבר נהנה בכל הרבית שלו במעות של יתומים, והרי הוא כאלו הלוה אותם לרבית גדול, ואיך יאמר שלא נתעסק בהם ולא הרויח בהם, יסכר פי דוברי שקר, כמה דלתות הם נועלים בפני הנאמנים. עתה אחי אני מודיעך באמת, כי משנים הרבה ענין זה טמון תחת ידי, כי כבר שמעתי טענות כאלה כדי להפסיד ריוח לבעל המעות, ואז אמרתי מתי יבא לידי ואנקמה מהם ואשלם להם גמול רע ודבריהם לא יועילו להם, ולא מן הקנס אלא מדין גמור ואמת לאמתו, כי המעמיד מעותיו בריוח ומוציא מעות העסק לצרכיו, לא יוכל לומ' לא נתעסקתי במעותיך, שאלו לא היו מעות העסק על כרחו היה מוציא את מעותיו, ועתה בני חמודי אם בא מעשה זה לידך עשה והוציא ממנו הקרן והריוח, ויצא הקול ויפול באזני ויהיה הקולר תלוי בצוארי, ולא עוד כי מעות של יתומים אינן כשאר מעות, שהרי אמרו יתומים הרי הן כהקדש ובכספא מקנו חוץ ממקומות שהוא רע להם כמו שמפורש בגיטין פרק הנזקין [נ"ב ע"א], הילכך כל מקום שהוא הנאה להם קונה בכסף, אע"פ ששאר בני אדם אינן קונין חובות אלא במעמד שלשתן, היתומים קונין בנתינת מעותיהם, כי נתינת מעותם הרי הוא כמשיכה לשאר בני אדם, ואילו משכו החובות האלו קנאום, והילכך במעותם נמי קנאום, ועוד אמרו [שם ל"ז ע"א] יתומים אין צריכין פרוסבל רבן גמליאל ובית דינו אביהם של יתומים, כלומ' בית דין גובין להם בכל מקום, ועתה אחי אל תהי זאת קלה בעיניך אע"פ שיש בה לפקפק כי יש שרש ופנים הנראים, ועם הדרך הזה והדרך אשר כתבתי למעלה יכול אתה לסמוך כעל עדות חזקיה אבי עקש, ושלומך יגדל כרצון נאמנך. אברהם בר' דוד ז"ל.
<h2>דף נב.</h2>
שאלה לרב ר' אברהם בר' דוד ותשובתה בצדה ממנו ז"ל. ראובן שלוה מאתים דינרי' משמעון שהוא אפטרופא של יתומים לחצי שכר, והעמיד על עצמו חצי השכר במ' דינרי' לשנה, ואמ' לו בפני עדים דעו אלו המעות בפדיוני אתן אותם ולא אתעסק בהם, אבל יש לי חובות על גוים יותר מזה לרבית, ויהיה הריוח ביני לבינם עד שיטלו הם מ' דינ' לחלקם, שכך קניתי את חלקם, וקנו העדים מידו על זה הענין, בא הזמן ותבע שמעון מעותיו, ואמ' ראובן הא לך מאתים דינ' והמ' לא אתן כי יש לי עדים שיודעים שלא עסקתי במעותיך כי בפדיוני נתתים, ועל מה שהתניתי לך שחקתי בך ובעדים (כ רבית התשתי) [וברבית השטיתי] ולא אתן אותו. תשובה, הנה לא פירשת אם אמר זה הענין בפניו ובפני העדים או בפני העדים לבד, ועוד לא פרשת היאך יודעים העדים שלא נתעסק במעות ושנתן אותם בפדיונו כאשר אמר, כי שמא שקר אמר, שלא עשה כן, ולרמות היתומים נתכון בדבורו, ואפי' היו העדים עמו משעת קבלת המעות עד שעת פרעון שפרע המעות לאנס מאין היו העדים יודעין שלא היו לו מעות הרבה בביתו, ואם לא נתן מאלה לאנס היה נותן משלו, וכי מפני שלא רצה לטרוח בענין המעות פעם אחרת ונתן אלו שהיו מנויים ומזומנים בידו לפדיונו יפסידו היתומים את שכרם בטענה זו שיאמר לא נתעסקתי במעותיהם, ואלו החליף מלגזירש ברימונגיש ונתעסק בחלופם יאמר לא נתעסקתי במעותיכם ולא אתן לכם שכר, והרי זה אינו אלא כמחליף מעות במעות, וחוץ מכל זה כיון שיש לו חובות על גוים לרבית ובעל נכסים הוא אם לא נזדמנו לו מעות של יתומים לפרוע לאנסו לא היה מוליך ומוציא מחובותיו ומוחל הרבית כדי שיפרעוהו הקרן ויפדה עצמו, ואולי מהקרן היה מוחל, והרי זה כבר נהנה בכל הרבית שלו במעות של יתומים, והרי הוא כאלו הלוה אותם לרבית גדול, ואיך יאמר שלא נתעסק בהם ולא הרויח בהם, יסכר פי דוברי שקר, כמה דלתות הם נועלים בפני הנאמנים. עתה אחי אני מודיעך באמת, כי משנים הרבה ענין זה טמון תחת ידי, כי כבר שמעתי טענות כאלה כדי להפסיד ריוח לבעל המעות, ואז אמרתי מתי יבא לידי ואנקמה מהם ואשלם להם גמול רע ודבריהם לא יועילו להם, ולא מן הקנס אלא מדין גמור ואמת לאמתו, כי המעמיד מעותיו בריוח ומוציא מעות העסק לצרכיו, לא יוכל לומ' לא נתעסקתי במעותיך, שאלו לא היו מעות העסק על כרחו היה מוציא את מעותיו, ועתה בני חמודי אם בא מעשה זה לידך עשה והוציא ממנו הקרן והריוח, ויצא הקול ויפול באזני ויהיה הקולר תלוי בצוארי, ולא עוד כי מעות של יתומים אינן כשאר מעות, שהרי אמרו יתומים הרי הן כהקדש ובכספא מקנו חוץ ממקומות שהוא רע להם כמו שמפורש בגיטין פרק הנזקין [נ"ב ע"א], הילכך כל מקום שהוא הנאה להם קונה בכסף, אע"פ ששאר בני אדם אינן קונין חובות אלא במעמד שלשתן, היתומים קונין בנתינת מעותיהם, כי נתינת מעותם הרי הוא כמשיכה לשאר בני אדם, ואילו משכו החובות האלו קנאום, והילכך במעותם נמי קנאום, ועוד אמרו [שם ל"ז ע"א] יתומים אין צריכין פרוסבל רבן גמליאל ובית דינו אביהם של יתומים, כלומ' בית דין גובין להם בכל מקום, ועתה אחי אל תהי זאת קלה בעיניך אע"פ שיש בה לפקפק כי יש שרש ופנים הנראים, ועם הדרך הזה והדרך אשר כתבתי למעלה יכול אתה לסמוך כעל עדות חזקיה אבי עקש, ושלומך יגדל כרצון נאמנך. אברהם בר' דוד ז"ל.
